18 שנים ו-9 חודשי מאסר בגין דקירה של לוחם צעיר בצה"ל, איש גולני, שהיה כבן 20 שנה במותו

מעשיו של  הנאשם ומהלך המשפט

דקירת סכין אחת בבטן, בשעות הלילה של 11.9.09, שמה קץ לחייו של אורי חן ז"ל, לוחם צעיר בצה"ל, איש גולני, שהיה כבן 20 שנה במותו.

באותו לילה קטלני, שהתה קבוצת צעירים במתחם בית הספר "חביב" בראשון לציון ובהם אורי ז"ל.  מאוחר יותר הגיע גם הנאשם למקום. בסמוך לאחר מכן, התפתח דין ודברים בין הנאשם לבין אורי ז"ל ואז שלף הנאשם סכין קפיצית שנשא על גופו, בעלת להב באורך 10.5 ס"מ ודקר את אורי ז"ל דקירה אחת, בעומק 7.5 ס"מ, בחלק התחתון - שמאלי באזור הבטן ומיד לאחר מעשהו, נמלט מן המקום.

כתוצאה מן הדקירה איבד הנדקר כמות גדולה של דם, פונה לקבלת טיפול רפואי וכעבור שעות אחדות נפטר מפצעיו.

על פי אלה יוחסה לנאשם עבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "החוק").

עוד הואשם  הנאשם בשתי עבירות של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 (א) לחוק. מתברר, כי בימים 22.9.2009 ו-23.9.2009, בעת שהובא לדיונים בבית משפט השלום ברחובות, נמצא הנאשם מחזיק על גופו סכין מאולתרת.

לאחר שההגנה לא חלקה על כך שהנאשם ביצע את מעשה הדקירה, שמעתי, במסגרת ההוכחות במשפט, כמעט את כל פרשת התביעה, לאחר שב"כ הנאשם הודיעה, כי לטענתה עומדת לנאשם טענת הגנה עצמית, מאחר והמנוח היה שרוי בגילופין ותחת השפעת סם והתנהג בצורה אגרסיבית מאיימת, ברמה כזאת שהנאשם חשש לחייו. עוד טענה, כי לא הייתה לנאשם המחשבה הפלילית הנדרשת לביצוע העבירה שיוחסה לו.

לאחר שמיעת העדים, כאמור, קוים דיון מקדמי, על פי בקשת ב"כ הנאשם. בסיומו של דיון זה, החליט הנאשם להודות בעבירות המיוחסות לו , הוא הורשע על פי הודאתו והתביעה הודיעה, כי תעתור לענוש את הנאשם בעונש כולל של מאסר בפועל בן 20 שנה.

המידע שבתסקיר שירות המבחן

הזמנתי תסקיר בעבור הנאשם, כבן 21 שנים, שעלה עם משפחתו מאתיופיה בהיותו כבן שנתיים. חודש לפני הסתבכותו הנוכחית, השתחרר ממאסרו האחרון. לחובתו 6 הרשעות קודמות. הנאשם תיאר קשר טוב עם משפחת המוצא שלו ובעיקר עם אחיו ואמו, המתקיימת מקצבת ביטוח לאומי. אביו מרצה מאסר בן 8 שנים, בגין עבירת מין.

מגיל צעיר לקה הנאשם בקשיי למידה ואבחונים והטיפולים בו לא צלחו. מאז 2001 הוא מוכר לשירות המבחן לנוער בגין עבירות שונות, שברקע שימוש בסמים וצריכת אלכוהול.

אמו תיארה את התנהגותו בבית כרגועה וממושמעת, העומדת בסתירה עם התנהגותו העבריינית במהלך השנים. היא תלתה את התנהגותו הבלתי נורמטיבית בהתחברותו עם נערים שניהלו אורח חיים שולי ועברייני, שהנאשם נגרר אחריהם. כאשר האב היה בבית, הצליח להיות בעל סמכות המציבה גבולות עבורו, אך עם כניסתו לכלא, הייתה חסרת אונים בחינוכו ובטיפול בו.

הנאשם נטל אחריות על מעשיו וסיפר, כי לא תכנן פגיעה במנוח, אלא לאחר שחש פגוע ומאוים והגיב מתוך דחף. כיום הוא מתחרט על מעשיו ומודע לחומרתם. גם בעבירות של נשיאת סכין, הודה והסביר, כי הוא רגיל לשאת סכין, מה שמקנה לו תחושת ביטחון.

שירות המבחן התרשם מצעיר המנהל לאורך שנים אורח חיים שולי ועברייני, סובל מסף תסכול נמוך ומקושי לשלוט בדחפים אלימים. מצבו התדרדר עוד יותר מאז אביו מרצה עונש מאסר. הוא  מודע למצבו ולחומרת מעשיו ומבקש טיפול במסגרת הכלא. שירות המבחן לא בא בהמלצה כלשהי לגביו.

עדויות האופי

מטעם משפחת הקורבן שמעתי שלושה עדים: מפקדו של אורי ז"ל והוריו.

סגן פלדמן, מפקד המחלקה שלו בגדוד 51, סיפר על אורי כלוחם, המסייע לחבריו, גורם להם לחייך ומעלה את המורל של המחלקה. הוא נטל חלק גם במבצע עופרת יצוקה ובקו בעזה במהלך שישה חודשים. הריגתו הייתה מכה למחלקה, השומרת קשר עם משפחתו. זה היה שוק טוטאלי בעבורנו, אמר, לעבור אימונים מבצעיים ופתאום להיהרג, זו הרגשה קשה.

אביו של אורי, שבמהלך עדותו התרגש עד כדי בכי, סיפר על הבן, שהיה עמוד האש שלו, לכל אורך הדרך, כאשר הביע בפניו, את חששותיו מן השירות בגולני, אמר לו כי ברצונו לעשות שירות מאוד משמעותי ולהגן על המדינה. שנתיים וחודשיים הספיק לשרת בגולני. למרות קשיים שהיו לו, התגבר עליהם תמיד והמשיך עם חבריו. היו לו תכניות להמשיך בלימודיו ואף החל להתעניין במלגות.

האב גרוש מזה עשור והבן היה הגורם שאיחד את כל המשפחה, למרות הגירושין. הוא נהג להסיע את אורי מתחנת הרכבת, כאשר הגיע לחופשה. היום תחנת הרכבת ריקה והכאב גדול מאוד.